תערוכת בוגרים

זיהום וחרדה, הדופק עולה. אני מרגישה לבד על החוף הזה, רק אני ואוקיינוס שלם. נלחמת. אני לא רוצה לטבוע אבל גלים של שאלות ומחשבות מציפים אותי, מנסים להרחיק אותי.

מי אני? מה קורה מסביבי? מה ההשפעה שלי? כמה עוד כח נשאר לי? אני לא קטנה מדי מול אוקיינוס שלם? במה אני נלחמת? למען מה אני נלחמת? למה בכלל להילחם? למה לא פשוט לצוף? 

כי זה רק שקית אחת, לא?

"איגוד הפסיכולוגים האמריקאי (APA) הגדיר בשנת 2017 את המושג חרדה אקולוגית (Eco Anxiety), כ״פחד כרוני מאובדן סביבתי״.

חרדת אקלים, למרות שאינה הפרעה נפשית, נחשבת לחלק מהתופעה הנרחבת שנקראת ״חרדה אקולוגית״. במקרים מסוימים, חרדת האקלים עלולה להתגבר ולהסתבך עד להפרעת הסתגלות ואפילו הפרעת חרדה, מצב בו היא מגיעה לרמות קליניות. אנשים רבים, בעיקר צעירים, חווים סבל אמיתי בגלל חרדת אקלים וזקוקים לתיקוף ותמיכה." 

מתוך האתר של מכון טמיר לפסיכותרפיה.

הידעתם?

1. יצור נייר טואלט (Toilet paper) הוא ענף תעשייתי חדש יחסית. עד להמצאת נייר הטואלט השתמשו בעלים וניירות מזדמנים לניקוי הישבן. אבל בשנת 1890 המציאו את גליל נייר הטואלט, שעשה מהפכה בהיגיינה האנושית.

2. נייר הטואלט מיוצר מעצים ועצם ייצורו מהווה פגיעה בטבע ובסביבה. על-אף הניסיונות לייצר נייר ממוחזר, רוב הנייר הממוחזר מופנה ליצור קרטון ואילו לייצור הנייר הרך ביותר נדרשים סיבי העצים הטריים. 
3. משפחה ישראלית צורכת כשישה גלילים בממוצע לשבוע. או כ-300 גלילי נייר טואלט בממוצע לשנה. 
4. מעץ אחד ניתן להפיק בממוצע כ-45 ק"ג נייר טואלט או 720 גלילים – במילים אחרות כל משפחה בישראל צורכת חצי עץ בשנה רק עבור נייר הטואלט בלבד.

5. מטיילים רבים, אשר רוצים להתפנות בעודם מטיילים, משאירים נייר לחסדי הרוח שבעזרתו ״תקשט״ עצים ושיחים. וכך נייר הטואלט שמושאר בטבע פוגע בניקיונו ובבריאותם של בעלי החיים שחיים בו.

יש פתרון: חינוך, חינוך וחינוך. לחנך את הדורות הבאים להצטייד בשקית, לשים בה את הנייר המשומש ולפנות לפח אשפה קרוב.

זכרון יעקב משנה את פניה והופכת ממושבה קטנה ושקטה לישוב עירוני. זכרון יעקב ממשיכה להתרחב והטבע המקיף וסובב אותה הולך ונעלם. שטחי הבנייה משתלטים על הטבע.

כך זה עכשיו, לא ייראה כך בעתיד.

הבית של זהבה נבט, דירת קרקע בבניין שיכון והחצר הקטנה לצידה בקריית טבעון, הוא מרכז פעיל להצלת מזון.

6 ימים בשבוע יוצאים המתנדבים לאסופים מבתי עסק בסביבה, מביאים לחצר, ממיינים את הירקות והפירות, מסדרים את הארגזים ואת התבשילים עודפי הקייטרינג בסלון הדירה כך שיראה נעים לעין ומזמינים אנשים ב-3 קבוצות וואטסאפ עם כ-700 עוקבים – בואו באהבה, הביאו איתכם שקיות וכלים, ותרומה לכיסוי ההוצאות.

זהבה שמחה עם כל מי שמגיע, ויש לה בקשה אחת – קחו רק מה שאתם צריכים, גלו אחריות קהילתית, השאירו די לכולם.

בסיומו של הערב דבר אינו הולך לאיבוד, המתנדבים אורזים את מה שנותר, ירקות פירות ולחם שאינם ראויים לחלוקה מועברים למגדלי בעלי חיים ולקומפוסט, והסלון חוזר להיות הבית של זהבה. 

זהבה מסרבת להקרא אקטיביסטית, היא פשוט – עושה.

הידעתם? על פי אומדני דו"ח ארגון לקט ישראל לשנת 2020 סך היקף אובדן המזון בישראל לשנת 2020 עומד על 2.5 מיליון טונות, והאובדן שווה ערך לכ-615 ₪ לחודש למשק בית בישראל. 

הטבע והעיר מתחרים זה בזה שנים.

פעם העיר מנצחת. ולפעמים הטבע כובש חזרה את שטחיו.

פתאום עיר צומחת על שפת הים, מבין החולות.

לפעמים לצד הכבישים מופיעים עצים במלוא תפארתם, פרחים בשלל צבעים, בשמש הנעימה חתולות מנמנמות.

לפעמים טרקטור "מיישר" את היער….צמחים נרמסים, חיות נמלטות, ובניינים לגובה נבנים.

לפעמים, מתוך בית שננטש צומחים עצים, בשדה מתרוצצים קיפודים, וחזירי בר מסתובבים בערים.

לפעמים, שדות מוריקים נראים מחלונות קניון גדול.

לפעמים באמצע העיר יש שמורת טבע קטנה, שלא נוגעים בה לרעה. תזכורות בשבילנו, מה היה כאן, ונכחד.

אלו מקצת החיים שלי בזמן הקורנה – חיים של של שמירה, ריחוק ומסכים בין איש לרעהו – אבל גם למסכים היה פן של יופי , שאפשר להעבירו בתמונות…

מרבית האוכלוסיית העולם מבלה את רוב חייה  בתחומי הערים. יש בחיים בכרך התרחקות מהטבע וגעגעוים אליו.

עירוניות איננו דבר קבוע, לכל עיר אופי משלה,מגוון אוכלוסיה שונה ותנאי מחייה  שונים, כאלו שתושביה חיים בשפע וברווחה, וכאלו שחיים בתנאים ירודיםץ

פרויקטים קהילתיים שכונתיים יפחיתו את זיהום הסביבה, יספקו צל ופינות ירוקות  ישפרו את החיים העירוניים ואיכותם.

השאיפה : תא עירוניות בת-קיימא רווחת

Good fences make good neighbors": Robert Frost"