קיצור תולדות האופנה

היום, רבים ורבות מאיתנו כבר מורגלים בשיח שמדבר על "אופנה בת קיימא" על בדים ממוחזרים או אורגניים, על ייצור הוגן, על מחדוש ומחזור ועוד. אבל מאיפה בעצם הכל התחיל? מאיפה התחילה הבעיה שאנחנו כל כך משוועים לפתרון או לפתרונות שלה? ומה הקשר בין אופנה למשבר האקלים?

למעשה אם אנחנו ממש רוצים לדקדק וללכת אחורה למקורות כדאי להתחיל ולדבר בכלל על עולם מושגים שקדם למושג אופנה בת קיימא: אופנה וביגוד.

קשה לדמיין זאת אבל גם אופנה לא תמיד הייתה נוכחת בחיי הדורות שקדמו לנו, בטח לא במובן של היום. היה ביגוד כמובן, כסות לגוף, ראשיתו עוד מסיפור אדם וחוה כאשר לאחר שהשניים אוכלים מפרי עץ הדעת הם מבחינים במערומם ומתכסים. לבגד אם כן היה שימוש פונקציונאלי: לכיסוי הגוף וחימומו.

אופנה לעומת זאת מבטאת את הלך הרוח החברתי והתרבותי של הלובש ותלויה בזמן. האופנה השתרשה ראשית במעמד האצולה בסוף המאה ה-14 ולאחר מכן לקראת המאה ה-17 התפשטה גם בקרב בני המעמד הבינוני.

בזמן ההוא נהגו ללבוש בגדים שמיוצרים ותפורים לפי מידה, אחד אחד, ולרוב יוצרו לוקאלית, קרוב ללובש הבגד. נקפוץ עוד קצת קדימה אל המהפכה התעשייתית של סוף המאה ה-18 ונבין שפה למעשה מתחילים הניצנים של התפתחות אופנה מהירה וגלובאלית.

עם המצאת מנוע הקיטור במהפכה התעשייתית הכל משתנה מבחינת אופן ייצור אופנה ופתאום ניתן לייצר יותר בגדים בפחות זמן, שינויים באופן שינוע הבגדים מאפשר מעבר פריטים מיבשת אחת לשנייה וכן ייצור במדינות שונות ורחוקות. בהמשך התפתחות של תעופה, אינטרנט רק יצרו יותר גלובליזציה בעולם ובין היתר בעולם האופנה.

היום הבגדים שאנו לובשים עשו מספר סיבובים בעולם עד שהגיעו לפתח החנות הקרובה לביתנו.

מה שהתחיל בבתי אופנה שעיצבו וייצרו שתי קולקציות בשנה, עלה ל-4 ומשם ל-8 והיום אופנה מהירה נאמדת בכ- 52 מיני קולקציות. האופנה משתנה באופן תדיר ואנחנו הצרכנים נאלצים כביכול לעמוד בקצב. גם הרשת החברתית בה אנו מתעדים את חיינו על בסיס יומיומי לא מסייעת מאחר ונוצר "צורך" שלא להיראות באותו הבגד פעמיים. השילוב בין יכולת לייצור בגדים בכמויות גדולות לבין הצורך שחברות האופנה יצרו אצלנו להמשיך ולקנות העלה למעשה לא רק את ההיצע אלא גם את הביקוש.

ראשית האופנה המהירה באמצע שנות ה-80' הייתה דווקא ממקום חיובי כדמוקרטיזציה של אופנה להמונים, לאפשר לכולם ללבוש "השראות" של בתי אופנה מוכרים ולהיות חלק מטרנדים גלובאליים במחירים הגיוניים. אולם מהר מאוד המודל הזה יצר את התעשייה השניה הכי מזהמת בעולם ואחת מהתעשיות המנצלות ביותר, כאשר חברות האופנה היום "במירוץ לתחתית", מנסות לייצר כמה שיותר פריטים כמה שיותר מהר וכמה שיותר זול.

יש לציין, שכאשר תהליכי הייצור כל כך מפוזרים על פני הגלובוס, מאוד קשה לחברות אופנה, גם אם הן רוצות, לשמור על שליטה והבנה של מה שקורה בצד השני. חברות רבות מעסיקות קבלני משנה והם מעסיקים קבלנים משנה משלהם עד שחברות שמנסות לייצר שקיפות כלפי חוץ או פנים צריכות להתאמץ לעשות זאת. כך נוצרים תנאי העסקה ירודים במדינות  כמו הודו, סין ובנגלדש בתנאים לא תנאים ובעבודה סיזיפית, פעמים רבות עם חומרים מסוכנים ורעילים לעובדים (בעיקר עובדות) ולסביבה, עם תשלום שלא בהכרח עומד בשכר המינימום באותה מדינה, פליטה של למעלה ממיליארד טון גזי חממה, עודפי ייצור של כ-80 ביליון מוצרי לבוש בשנה ועוד.

כולנו התרגלנו ללבוש בגד מספר פעמים מצומצם של פעמים, כי כבר ראו אותנו איתו בעולם הפיזי או בסושיאל מדיה שרק חיזקה את הצורך "להתחדש".  מה שאנחנו צריכים וצריכות לקחת בחשבון בכל פעם שאנחנו קונים בגד חדש הוא מה המחיר שאנו משלמים על הקנייה שלו, לא רק המחיר שמופיע על האטיקט אלא גם המחיר הסביבתי והחברתי אותו אנו ואחינו ואחיותינו בצד האחר של הגלובוס משלמים. אופנה בת קיימא היא דרך מצוינת לסייע במשבר האקלים ולהפוך תעשייה מזהמת מהבעיה לפתרון.