כמה מזון אנחנו זורקים?
ניצה יונתני, טכנולוגית מזון
משבר האקלים כבר כאן. האוכלוסייה הולכת וגדלה, פליטות הפחמן הולכות ועולות עקב התפתחות התעשייה ושימוש בדלקים. מול הנתון הזה כמות הקרקעות הזמינות לחקלאות הולכת ומצטמצמת בשל אירועי אקלים כמו שיטפונות ושריפות וכן כתוצאה משימוש בקרקע לגידול בעלי חיים למזון.
כדור הארץ צפוי לאכלס כ 10 מיליארד איש עד 2050 והמשותף לכולם הוא שכולם, אבל כולם צורכים מדי יום ביומו – מזון.
כאשר כמות המזון מוגבלת חשוב שנצרוך אותה בצורה מושכלת ונצמצם למינימום ההכרחי את בזבוז המזון או במילים אחרות, נפחית את כמות המזון שאנחנו זורקים לפח שכיום עומדת על שליש מכלל המזון בעולם המערבי. כמות בלתי נתפסת.
בזבוז מזון אחראי לכמעט עשירית מכלל פליטות גזי החממה בעולם והשפעה של בזבוז מזון על הכלכלה העולמית מוערך בכ- 1 טריליון $! בישראל היקף בזבוז המזון עומד על כ 2.5 מיליון טון שמוערכים ב 20 מיליארד ₪ בשנה. המשמעות היא שמשפחה ממוצעת בישראל זורקת מדי שנה מזון בשווי 3,000 ₪
אז מה עושים? ובכן זה די פשוט. כשיש משבר משמעותי הפוליטיקאים מכנסים וועדה. כן, כן – וועדה. כך לא ניתן יהיה לומר עליהם שהם לא עושים שום דבר וזה גם מצטלם יפה אז למה לא?!
ועכשיו ברצינות, בשנת 2015 התכנסה בפריז וועדת אקלים בינלאומית כדי לדון בתוכניות להפחתת פליטת גזי חממה ומזעור פליטות פחמן. ישראל, כמו 195 מדינות נוספות בעולם חתומות על ההסכם הזה שהוא למעשה ההסכם המקיף הראשון בעולם בתחום האקלים. בוועדה הזו נקבעו יעדי ה SDG –Sustainable Development Goels או במילים אחרות יעדי פיתוח בר קיימא. היעדים מתייחסים לאתגרים בתחומים החברתיים כגון חינוך איכותי או שוויון מגדרי, יעדים כלכליים כגון שותפויות בינלאומיות להשגת היעדים ויעדים סביבתיים כגון אנרגיה ירוקה וצריכה וייצור אחראיים. זאת מתוך הבנה שרק שיפור בכלל היעדים בצורה הוליסטית יביא להפחתה משמעותית של פליטות הפחמן ולעצירה של עליית הטמפ'.
יעד מספר 12 של ה SDG's מדבר על צריכה וייצור אחראיים ובתוך כך על הפחתה של 50% פסולת ממזון עד 2030 באמצעות מניעה, הפחתה ומיחזור מזון.
בוא ניקח לשם הדוגמא ירקות שלא אכלנו בזמן והם נרקבו במקרר וכעת אין מה לעשות איתם אלא לזרוק אותם. כשאנחנו זורקים את הירקות אנחנו משליכים איתם בנוסף:
* את המים ששימשו להשקות את הירקות
* את הזמן של העובדים שקטפו וארזו
* את הזמן והדלק של נהג המשאית שהוביל את הירקות למחסני הקירור ומשם לסופר המקומי
* את זמן העבודה של הסדרנים שמסדרים את הירקות על המדף
* את האנרגיה ששימשה לקירור הירקות
* את האנרגיה שאנחנו השקענו בתהליך הקנייה – יצאנו מהבית, נסענו ברכב לסופר, רכשנו ירקות במיטב כספנו וקיררנו אותם במקרר באמצעות אנרגיה.
כל השרשרת הזו, שנקראת בעגה המקצועית שרשרת הערך, מורכבת ממספר רב של תהליכים שצורכים אנרגיה, זמן ומשאבים שמטרתם להנגיש לנו את הירקות בסופר טריים ורעננים. למעשה כל תהליך של ייצור מזון כולל בתוכו תהליכי עיבוד, אריזה, שינוע ולפעמים גם קירור. ברגע שאנחנו קונים יותר ממה שאנחנו מסוגלים לאכול וגורמים לבזבוז מזון אנחנו גורמים לבזבוז משאבים רבים שגורמים לפליטות פחמן ועלייה בגזי החממה.
חלק ממדינות אירופה החלו ליישם מהלכים לעמידה ביעד של הפחתת 50% בזבוז מזון. כך למשל במדינות כמו צרפת, איטליה והולנד – מרכולים גדולים לא מורשים לזרוק מזון לפח כשהוא מתקרב לתאריך התפוגה שלו. הם מחוייבים ליצור הסכם מול עמותה לתרומת מזון או מול ארגון צדקה ולתרום את המזון. אי עמידה יכולה לגרור קנסות והיטלים כספיים. באנגליה והולנד אפשר כבר לראות עמידה בהפחתה של בזבוז המזון ב 4 שנים האחרונות והן ממשיכות לצמצם את בזבוז המזון ע"י העלאת המודעות, יצירת חקיקה תומכת ושיפור סימון המזון.
נתון נוסף שיכול לסייע להפחתת בזבוז המזון הוא ההבנה איך קוראים את פג התוקף של מוצרי מזון ארוזים. לצורך העניין נחלק את מוצרי המזון הארוזים לשניים: מזון יבש ומזון מצונן.
המזון היבש במרבית המקרים אינו מתקלקל לאחר שמגיע תאריך התפוגה שלו. זו הסיבה שתמצאו לפני התאריך האחרון לשיווק את המילים "עדיף להשתמש לפני" או באנגלית "Best Before" . הסיבה לסימון הצריכה כהמלצה היא שהמזון אינו מתקלקל, זו הסיבה שהוא יושב על המדף היבש ללא קירור חודשים רבים ואין מניעה לצרוך אותו. זה יכול להיות בשל סיבות טכנולוגיות כמו פעילות מים נמוכה או בגלל הוספה של חומרים משמרים למזון, כך או כך, ביסקוויטים שעבר התאריך שלהם לא צריך לזרוק. אפשר בהחלט לאכול אותם ואם נדמה לנו שהם פחות פריכים מביסקוויטים טריים אפשר להכין מהן כדורי שוקולד או עוגת ביסקוויטים. מוצרים יבשים כמו פסטה, פתיתים, אורז וכדומה אין שום מניעה לצרוך לאחר התאריך. הם לא מתקלקלים.
מזון מצונן הוא סיפור אחר. לפני התאריך שעל המזון המצונן תמצאו את המילים "לשימוש עד" או "Use by" וזה מצביע על המלצה לא לצרוך את המזון לאחר התאריך שלו היות ויש חשש שהמזון יתקלקל לאחר מכן. לכן מזון מצונן כמו גבינות או סלטים צריך לקנות בחוכמה ולנסות לתכנן את הקנייה לפי הכמות שאנחנו יכולים לאכול ולא לפי מבצע כזה או אחר.
לסיכום כמה טיפים שאפשר ליישם בבית ביום יום כדי לצמצם את בזבוז המזון במגרש הביתי שלנו.
- לתכנן נכון את הקניות – לא לקנות יותר ממה שאנחנו מסוגלים לאכול. לא להתפתות למבצעים בסופר שבסופם אנחנו כנראה נקנה יותר אבל אולי גם נזרוק יותר. ואם זרקנו, לא באמת חסכנו.
- לשמור על צריכה עונתית – ברגע שאנחנו קונים את הירקות והפירות בעונה שלהם, אנחנו נהנים מכמה יתרונות:
- תזונה בת קיימא. תוצרת שנמצאת בשיא העונה היא טרייה יותר וטעימה יותר מפירות וירקות שנקטפו מחוץ לעונה.
- פירות וירקות שהושארו להבשיל באופן טבעי לפני קטיפתם, סופגים את מירב הערכים התזונתיים דהיינו הויטמינים והמינרלים. מחוץ לעונה, פירות נקטפים לעיתים בטרם הבשילו ומוכנסים לקירור והבשלה מלאכותית. תהליך זה פוגע בערכם התזונתי וכן בטעמם.
- צמצום פליטות הפחמן על ידי הפחתת הביקוש לתוצרת לא עונתית שנדרשת לשינוע ארוך, הפעלת בתי קירור והבשלה מלאכותית.
- סיוע לחקלאות המקומית.
- חשוב להבדיל בין מוצר יבש למצונן מבחינת תאריך התפוגה – מוצרים רגישים המסומנים "לשימוש עד" לפני התאריך האחרון לשיווק מומלץ לזרוק בסיום התאריך האחרון גם אם לא הספקנו לאכול אותם.
אבל -מוצרים שאינם רגישים, כאלו שניתן למצוא במרכולים על המדפים היבשים ומסומנים "עדיף להשתמש לפני" לפני התאריך האחרון לשיווק אפשר בהחלט לצרוך גם לאחר התאריך המומלץ ע"י היצרן כל עוד המוצר מריח ונראה תקין. אל חשש, יצרני המזון לא ייקחו סיכונים מיותרים ולא יסמנו מוצרים בסימון שעלול לגרום לנו לצרוך מוצר לא תקין.
